אבנים בשלפוחית השתן הן בעיה נפוצה עבור חיות מחמד רבות כולל חתולים, שקרנים וכלבים. גושים דמויי סלע אלו של מינרלים עלולים לגרום לבעיות בשלפוחית השתן אצל כלבים. כגון כאב, דלקת, דימום, זיהום, בעיות במתן שתן. במקרים חמורים, חוסר יכולת מוחלט להטיל שתן, שהוא מצב חירום מסכן חיים. אז, בעוד שאבנים בשלפוחית השתן עשויות להיות נפוצות, הן גם עלולות להיות חמורות אם לא מטפלים בהן.
בעוד כל כלב יכול לפתח אבנים בשלפוחית השתן, גזעים מסוימים נוטים יותר למצב כואב זה. כולל תחש, שנאוצר מיניאטורי, לברדור רטריבר וירקשייר טרייר. סוגים מסוימים של אבנים בשלפוחית השתן פוגעים יותר בכלבים זכרים. בעוד שאחרים נוטים יותר לקרות לנקבות. רוב הכלבים עם אבנים בשלפוחית השתן הם מבוגרים עד קשישים, לא גורים.
לעיתים ניתן לנקוט באמצעי מניעה לכלבים המועדים לפתח אבנים חוזרות. קיימות אפשרויות טיפול שונות לכלבים שאובחנו עם אבנים בשלפוחית השתן, בהתאם לסוג האבן שנוצרה. על ידי למידה נוספת על אבנים בשלפוחית השתן, בעלי כלבים עשויים לסייע במניעת היווצרותן. אפשר לדעת לזהות את הסימנים והתסמינים בכלב, ולהבין את אפשרויות הטיפול.
מהן אבנים בשלפוחית השתן אצל כלבים?
אבנים בשלפוחית השתן, המכונות טכנית calculi או Uroliths, הן מבנים קשים דמויי אבן שנוצרים בתוך שלפוחית השתן של הכלב. אבנים אלו יכולות להיות מורכבות ממינרלים שונים. הן מגיעות במגוון של צורות, ועשויות להיות קשורות לזיהום חיידקי. לכלב יכולה להיות אבן אחת או רבות, והן יכולות להיות גדולות או להישאר זעירות. אם כי לרוב ישנן מספר אבנים בגדלים שונים בתוך שלפוחית השתן של הכלב החולה. למרות ששתיהן הפרעות במערכת השתן, אבנים בשלפוחית השתן שונות מאבנים בכליות. הן נוצרות בתוך שלפוחית השתן ולא בכליה של כלב.
סוגים שונים של אבנים בשלפוחית השתן שכלבים יכולים לפתח.
- אבני סטרווויט: סטרווויטים מכונים גם אבני פוספט משולש או מגנזיום פוספט. סטרוויט מומס הוא חלק נורמלי בשתן של הכלב. אך כאשר מתרחשים שינויים בשתן (לעיתים קרובות כתוצאה מזיהום חיידקי), זה יכול להוביל ליצירת אבנים. אבנים אלו הן הסוג הנפוץ ביותר אצל כלבים, במיוחד נקבות. לרוב הן מתפתחות אצל כלבים בין גיל שנתיים לארבע.
- אבני סידן אוקסלט: נפוצות כמעט כמו סטרווויטים. סידן אוקסלטים הן אבנים בשלפוחית השתן הקשורות לשתן חומצי מדי, אם כי היווצרותן אינה מובנת. לרוב הן משפיעים על כלבים זכרים בין הגילאים חמש עד 12.
- אבני אורט: אבני אורט אינן נפוצות במיוחד, אך נראות באוכלוסיות מסוימות של כלבים. לדוגמה, דלמטים בעלי נטייה גנטית לפתח אבני אורט. אבנים אלו פוגעות לרוב בכלבים זכרים.
- אבני ציסטין: אחד מהסוגים הנדירים יותר של אבנים בשלפוחית השתן. אבני ציסטין נראות כמעט אך ורק אצל כלבים זכרים. הנטייה לפתח אותן היא מאפיין תורשתי.
- אבני סיליקה: אבני שלפוחית השתן הנדירות הללו עשויות להיות קשורות לגורמים תזונתיים, כולל עודף של תירס וסויה.
תסמינים של אבנים בשלפוחית השתן אצל כלבים
אבנים זעירות מאוד, שיכולות להיות קטנות כמו גרגר חול, חולפות לפעמים ללא תסמינים. במיוחד אצל כלבים. עם זאת, רוב הכלבים יחוו תסמינים, כולל התאמצות להשתין ודם בשתן (המטוריה).
תסמינים
- דם בשתן
- ליקוק פתיחת דרכי השתן
- בכי בעת מתן שתן
- מאמץ בעת מתן שתן
- מתן שתן תכוף
- כמויות קטנות מאוד של שתן
- מתן שתן בלי שליטה
כאשר לכלב יש בעיה במתן שתן, הוא יראה לעתים קרובות תסמינים של אי נוחות ובעיות במתן שתן. ליקוק בפתח דרכי השתן הוא אינדיקציה לכך שמשהו עלול להיות לא נוח או כואב באזור זה. יתכן כי ניתן לראות התאמצות או בכי בזמן מתן שתן אצל כלבים עם אבנים בשלפוחית השתן. הטלת שתן תכופה, כאשר רק כמויות קטנות של שתן יוצאות החוצה, היא סימפטום נוסף.
חלק מהכלבים עלולים להשתין במקומות לא מתאימים, כמו בתוך הבית. זאת בגלל הדחיפות והכאב של אבנים בשלפוחית השתן. גם אם שלפוחית השתן שלהם לא מלאה, כלבים עשויים להרגיש שהם צריכים להשתין. במקרים נדירים, כלבים עלולים להיות בלתי מסוגלים לחלוטין להטיל שתן עקב אבן שחוסמת את השופכה, שהיא מצב חירום מסכן חיים.
אבנים בשלפוחית השתן מגרות את דופן השלפוחית. זו הסיבה שאחד הסימנים הברורים ביותר לכך שלכלב יש את המצב הוא שתן דמי. עם זאת, בעיות בריאות אחרות יכולות לגרום לתסמין זה גם כן. אתה עשוי לראות קרישי דם ממשיים בשתן של הכלב, או שהוא עשוי להיראות ורוד או אדום.
גורמים לאבנים בשלפוחית השתן אצל כלבים
וטרינרים לא לגמרי בטוחים מה בדיוק גורם לאבנים בשלפוחית השתן אצל כלבים. ההסבר המקובל ביותר הוא תיאוריית המשקעים-התגבשות. בשל מגוון סיבות, שיכולות לכלול זיהום, גנטיקה, תזונה או חילוף חומרים, רמת מינרלים מסוימים עולה באופן חריג בשתן של הכלב.
כאשר רמת המינרלים בשתן של הכלב נעשית גבוהה מדי, השתן לא יכול להחזיק יותר את המינרל. לאחר מכן הוא שוקע, או הופך למוצק, ויוצר גבישים. גבישים אלו חדים ומגרים את רירית שלפוחית השתן, וגורמים לה להפריש ריר. הגבישים והליחה נדבקים זה לזה, ויוצרים בהדרגה אבנים גדולות וקשות יותר.
בהתאם לסוג האבן ורמת הדלקת בדרכי השתן, אם בכלל, אבנים בשלפוחית השתן יכולות להתפתח תוך שבועיים בלבד. אם כי בדרך כלל לוקח כמה חודשים עד שמתפתחות אבנים גדולות.
גזעים מסוימים של כלבים נוטים יותר לסוגים שונים של אבנים בשלפוחית השתן מאחרים. לדוגמה דלמטים, בולדוגים אנגליים וגזעים עם סוגים של מחלות כבד. הם נוטים יותר לפתח אבני אורט מאשר כלבים אחרים. נקבות מכל הגזעים נוטות יותר מזכרים לפתח אבני סטרוביט. אך לזכרים יש סיכוי גבוה יותר מנקבות לפתח אבני סידן אוקסלט. כלבים עם דלקות בדרכי השתן נוטים יותר לפתח אבני סטרוביט מאשר כלבים ללא דלקות בדרכי השתן.
שיצו, יורקי, בישון פריזה ושנאוצרים מיניאטוריים נמצאים בסיכון לפתח אבני סטרוביט או סידן אוקסלט. רועים גרמניים וכלבי רועים אנגליים נוטים יותר לפתח אבני סיליקה מאשר כלבים אחרים. כלבים שיש להם בני משפחה שפיתחו אבני ציסטין נוטים יותר מאחרים לפתח אבני ציסטין בעצמם.
כלב שיש לו היסטוריה של אבנים בשלפוחית השתן יכול להיחשב בסיכון גבוה לחזרה בהתאם לגזע ולתזונה.
אבחון אבנים בשלפוחית השתן אצל כלבים
צילומי רנטגן הם כלי האבחון הנפוץ ביותר שבו משתמשים וטרינרים כדי לוודא שלכלב יש אבנים בשלפוחית השתן. מכיוון שאבני שלפוחית השתן מכילות מינרלים, הן בדרך כלל משקפות את קרני הרנטגן ומופיעות כעצמים לבנים בתוך שלפוחית השתן של הכלב. עם זאת, אחוז קטן של אבנים בשלפוחית השתן, כגון אבני אוראט או כל אבן זעירה, אינם משתקפים בצילומי הרנטגן היטב. הם מופיעים בצורה הטובה ביותר באולטרסאונד.
הווטרינר שלך עשוי גם לחשוד שלכלב יש או נמצא בסיכון לאבנים על סמך נוכחותם של גבישים (סטרווויט או סידן אוקסלט, למשל) בדגימת שתן. ניתן לראות את הגבישים הללו כאשר מסתכלים על שתן תחת מיקרוסקופ במהלך בדיקת שתן.
טיפול ומניעה
ישנן ארבע אפשרויות טיפול בסיסיות באבנים בשלפוחית השתן: דיאטה מיוחדת, ניתוח, שימוש באולטרסאונד או בלייזר לפירוק האבנים, ושטיפתן עם תמיסת מלח. הווטרינר ימליץ על הבחירה הטובה ביותר עבור הכלב בהתבסס על סוג וגודל האבנים.
תזונה מיוחדת להמסת אבנים עובדת עבור חלק מהכלבים עם אבני סטרוביט. זהו טיפול לא פולשני ולכן הוא טוב במיוחד עבור כלבים שאולי לא יוכלו לסבול הרדמה. עם זאת, יש כלבים שמסרבים לאכול את המזון המיוחד. לוקח שבועות עד חודשים עד שהאבנים מתמוססות, ובזמן זה הכלב עדיין בסיכון לחסימת שתן. המסה תזונתית של אבנים לא תמיד עובדת.
ניתוח להסרת האבנים הוא הטיפול הנפוץ ביותר לאבנים בשלפוחית השתן שאינן ניתנות להמסה. או במקרי חירום בהם אבן חסמה את השופכה והכלב אינו מסוגל להטיל שתן. ההליך נקרא ציסטוטומיה. הווטרינר יפתח בניתוח את שלפוחית השתן של הכלב ויסיר את האבנים. רוב הניתוחים מצליחים והכלבים מחלימים במהירות. עם זאת, תמיד יש סיכונים בהרדמה, במיוחד אם הכלב מבוגר או במצב בריאותי לקוי בדרך כלל.
נעשה שימוש בלייזרים או באולטרסאונד בתדירות גבוהה כדי לפרק אבנים לשברים קטנים מספיק, ואז לבצע שטיפה של השלפוחית. זאת אפשרות נוספת עבור כלבים מסוימים. זהו הליך די מהיר ונסבל עבור רוב הכלבים, אך עלול להיות יקר. לא לכל הווטרינרים יש את הציוד לבצע אותו.
Urohydropropulsion הוא הליך המבוצע בדרך כלל בהרדמה כללית ובו מכניסים קטטר לתוך שלפוחית השתן של הכלב. לאחר מכן נשאב נוזל לשלפוחית השתן כדי לשטוף את האבנים החוצה. זו בדרך כלל אפשרות רק אם האבנים קטנות.
בדרך כלל, קשה לחזות ולמנוע אבנים בשלפוחית השתן. עם זאת, ברגע שלכלב היו אבנים בשלפוחית השתן, הוא נמצא בסיכון גבוה יותר לפתח אותן שוב בעתיד. בגלל זה, הווטרינר עשוי להמליץ לכלב להישאר בדיאטה מיוחדת שעוזרת למנוע הישנות של אבנים.
פרוגנוזה לכלבים עם אבנים בשלפוחית השתן
רוב הכלבים עם אבנים בשלפוחית השתן יחלימו עם הטיפול. עם זאת, זה די נפוץ שאבנים אלו חוזרות, במיוחד בגזעים הרגישים יותר להיווצרות אבנים. לכן, הווטרינר עשוי להמליץ לכלב שלך להישאר בדיאטה מיוחדת למשך שארית חייו. אפשר לבצע בדיקות שתן קבועות כדי לבדוק אם יש סימנים של אבנים או דלקת בדרכי השתן.
