רשלנות רפואית מתרחשת כאשר איש מקצוע או ספק שירותי בריאות מתרשלים במתן טיפול מתאים. כאשר הוא משמיט נקיטת פעולה מתאימה, או נותן טיפול לא תקני הגורם לנזק, פציעה או מוות למטופל.
הרשלנות כרוכה בדרך כלל בטעות רפואית. זה יכול להיות באבחון, מינון תרופות, ניהול בריאות או בטיפול.
דיני רשלנות רפואית מאפשרים למטופלים לקבל פיצויים על נזק שנגרם מטיפול לא טוב.
על פי נתוני המרכז לרשלנות רפואית, בארצות הברית יש בין 15,000 ל-19,000 תביעות רשלנות רפואית נגד רופאים מדי שנה. התקנים והתקנות לרשלנות רפואית יכולים להיות שונים בין מדינות שונות.
מהי רשלנות רפואית?
בית חולים, רופא או איש מקצוע אחר בתחום הבריאות צפויים לספק סטנדרט מסוים של טיפול. איש המקצוע אינו אחראי לכל הנזקים שחווה מטופל.
עם זאת, הם נושאים באחריות משפטית אם המטופל חווה נזק או פציעה מכיוון שספק הבריאות חרג מאיכות הטיפול שצפויה בדרך כלל במצבים דומים.
לטענת עורכי דין רשלנות כדי לשקול רשלנות רפואית, צריכים לקרות מצבים אלה:
אי מתן טיפול נאות: החוק דורש מאנשי מקצוע בתחום הבריאות לעמוד בסטנדרטים מסוימים, או שהם עלולים לעמוד בפני האשמה ברשלנות.
פגיעה נובעת מרשלנות: אם מטופל מרגיש שהספק התרשל, אך לא מתרחש נזק או פציעה, לא יכולה להיות תביעה. על המטופל להוכיח כי רשלנות גרמה לפגיעה או נזק. וכי ללא ההתרשלות הדבר לא היה קורה.
לפגיעה חייבות להיות השלכות מזיקות: על המטופל להראות שהפגיעה או הנזק שנגרמו עקב הרשלנות הרפואית גרמו לנזק ניכר.
נזק ניכר יכול להיות:
- סבל
- קושי מתמיד
- כאב מתמיד
- אובדן הכנסה ניכר
- נכות
כדי שיישקל מקרה של רשלנות, הדברים הבאים צריך להיות נכונים:
על המטופל שנפגע להראות שהרופא פעל ברשלנות במתן טיפול. וכי רשלנות כזו גרמה לפגיעה.
לשם כך יש להוכיח ארבעה יסודות משפטיים:
(1) חובה מקצועית המוטלת על המטופל
(2) הפרת החובה כאמור
(3) פגיעה שנגרמה עקב ההפרה
(4) נזקים כתוצאה מכך.
זה כולל לא לעשות כלום כשהם היו צריכים לעשות משהו. הדבר עשוי להיחשב כמעשה מחדל או רשלנות.
חוסר שביעות רצון מתוצאות הטיפול אינו מרמז על רשלנות. מדובר רק ברשלנות כאשר יש רשלנות הגורמת לנזק או לפגיעה.
סוגי שגיאות ורשלנות
דוגמאות למקרים בהם טעות או רשלנות עלולות להוביל לתביעה כוללות:
- אבחנה שגויה או אי אבחון
- ניתוח מיותר או שגוי
- שחרור מוקדם
- אי הזמנת בדיקות מתאימות או חוסר פעולה לפי תוצאות הבדיקות
- חוסר מעקב
- מינון שגוי או תרופות שגויות
- השארת דברים בתוך הגוף של החולה לאחר ניתוח
- טיפול בחלק הלא נכון של הגוף
- החולה סובל מכאבים מתמשכים לאחר ניתוח
- זיהומים קטלניים פוטנציאליים שנרכשו בבית החולים
- פצעי לחץ, או פצעי שינה
אירועים חמורים אחרים בעבר כללו שריפות בבתי חולים והתאבדות תוך כדי טיפול של צוותי בריאות.
מדללי דם יכולים להוריד את הסיכון לשבץ ולהתקף על לב ידי מניעת התפתחות קרישים בוורידים ובעורקים. אך במינונים גבוהים יותר, הם יכולים גם להגביר את הסיכון לדימום.
בשנת 2013 פרסמו ממצאים המצביעים על כך שהגורם העיקרי לרשלנות היה אבחון שגוי או איחור באבחון.
עם זאת, לא ברור בדיוק כמה מקרי מוות נובעים מרשלנות.
אמצעים שהפחיתו את שכיחות ההפרות על ידי בתי חולים כוללים קביעת הנחיות לשיטות עבודה מומלצות. ויישום מתמשך של כללי היגיינת ידיים.
הסכמה מודעת
אם המטופל לא נותן הסכמה מודעת להליך רפואי, הרופא או נותן שירותי הבריאות עשויים להיות אחראים אם ההליך יגרום לנזק או פגיעה. גם אם הוא בוצע בצורה מושלמת.
אם המנתח לא יידע את המטופל שהליך כרוך בסיכון של 30 אחוז לאובדן גפה, והמטופל יאבד גפה, הרופא יישא באחריות. גם אם הניתוח נעשה בצורה מושלמת. הסיבה לכך היא שהמטופל אולי היה בוחר שלא להמשיך אם היו מודיעים לו על הסיכונים.
מה כולל תיק רשלנות רפואית?
התובע הוא המתלונן. זה יכול להיות המטופל, אדם המיועד כדין הפועל בשמו של המטופל. או אם המטופל נפטר, מנהל העיזבון או מנהל עזבונו של המטופל.
מבחינה משפטית, התובע הוא מי שמביא תביעה נגד בבית משפט, מי שפותח את התביעה, זה שתובע.
הנתבע הוא הצד שנתבע. בתביעת רשלנות רפואית אלו נותני שירותי הבריאות. זה יכול להיות רופא, אחות, מטפל או כל ספק רפואי. גם מי ש"ממלא אחר פקודות" עלול להיות אחראי למעשים רשלניים.
הצד המנצח הוא הצד הזוכה בתיק, בין אם התובע או הנתבע. במידה והנתבע יזכה בתיק, התובע הפסיד ולא יקבל פיצוי.
מגלה העובדות הוא השופט או חבר המושבעים.
יסודות חיוניים לתיק
על התובע להוכיח כי התקיימו ארבעה יסודות על מנת להצליח בתביעת רשלנות רפואית:
- הייתה חובת טיפול בידיים של הרופא או בית החולים
- החובה הופרה, משום שהרופא או בית החולים לא עמדו בסטנדרט הטיפול הצפוי
- ההפרה גרמה לפציעה, והיא הייתה קשורה קשר הדוק לפציעה
- נזק ניכר שנגרם למטופל, בין אם פיזי, רגשי או פיננסי
תהליך התביעה
ראשית, על התובע או נציגו המשפטי להגיש תביעה בבית משפט.
לפני תחילת המשפט, על התובע והנתבע לשתף מידע באמצעות גילוי. זה עשוי לכלול בקשות למסמכים, הצהרות וחקירות.
הצדדים יכולים להתפשר מחוץ לבית המשפט, אם יגיעו להסכמה. במקרה זה, התיק לא יעבור למשפט. אם הם לא יסכימו, התיק יעבור למשפט.
על התובע להוכיח באופן משכנע כי הנתבעת התרשלה.
ברוב המשפטים יציגו גם הנתבעת וגם התובעת מומחים שיסבירו מהי רמת הזהירות הנדרשת.
לאחר מכן על המגלה לשקול את כל הראיות ולהחליט איזה צד הוא האמין ביותר.
פסק דין יינתן על ידי מברר העובדות עבור הצד המנצח. במילים אחרות, השופט יחליט מי ינצח. אם צריך, השופט יחליט על פיצויים.
הצד המפסיד עשוי לבקש משפט חדש.
בחלק מבתי המשפט, אם התובע מעוניין בפשרה גדולה יותר, הוא עשוי לעבור לתוספת. כלומר לבקש הערכת הנזק ולפסוק סכום גדול יותר.
אם הנתבע לא מרוצה מפסק דין גדול, הוא עשוי לפנות להחזר, כלומר יבקש מבית המשפט להפחית את גובה הנזק.
כל צד רשאי לערער על פסק הדין.
אילו נזקים יכולים להיגרם לתובע רשלנות רפואית?
ניתן לפסוק לתובע פיצויים ועונשים.
הפיצויים עשויים לכלול נזקים כלכליים, לרבות אובדן כושר השתכרות. הוצאות טיפול בחיים והוצאות רפואיות. בדרך כלל, הפסדים בעבר ובעתיד מוערכים.
הנזקים הפיצויים עשויים לכלול גם נזקים לא כלכליים, המעריכים את הפגיעה עצמה. פגיעה נפשית ופיזית, כגון אובדן הראייה או הרגליים, כאבים עזים ומצוקה רגשית.
פיצויים עונשיים ניתנים רק אם הנאשם נמצא אשם בהתנהגות בלתי הולמת בזדון או במזיד. פיצויים עונשיים הם סוג של ענישה. מדובר בפיצוי נוסף על הנזק בפועל.
תביעות משפטיות נוטות להיות יקרות, גוזלות זמן ומלחיצות. כל מי ששוקל לפתוח בתביעה משפטית צריך לשקול את היתרונות והחסרונות האפשריים לפני שהוא נוקט בפעולה.
אם הפציעה היא קלה, החולה עשוי להוציא יותר על התביעה מאשר הכסף שבסופו של דבר יחלים.
